קבוצת משוב קבוצת משוב
כנסים, תערוכות והוצאה לאור
www.mashovgroup.net
 
חיפוש
10 הרשויות הירוקות


למידע נוסף לחצו כאן  

Photo: Idea go

        

תכירו את החלוצים החדשים: צעירים, משכילים וחרוצים, חדורי אמונה ובעלי דחף יזמי. נציגי הדור הבא של חקלאי ישראל, בדרך כלל עושים. הפעם, הם גם מדברים: על הבחירה שלהם בדרך חיים קשה ומורכבת, על ההווה והעתיד. ובעיקר – על התקווה.

לחץ כאן

sdsadsad

שדה אנרגיה


25.07.2012

"היעד שלנו הוא לספק לפחות חמישה אחוזים מהדלק הסילוני הדרוש למדינת ישראל", אומר אוהד צוקרמן, שהקים ב-2009 יחד עם רענן הרצוג חברה לגידול מיקרו-אצות כחומר גלם לדלק ביולוגי * אחרי "זרעים גדרה" - צוקרמן מתחיל מחדש

מאת: עמוס דה-וינטר

בדרך לביקור באתר הפיתוח חברת "יוניברב" בדרום, עצרנו לכוס קפה ותדלוק בתחנת הדלק של דימונה. לכולם ברור שמחירי הנפט ובעיקר הבנזין עלו בשנים האחרונות. בעתיד, טוענים המומחים, יוסיפו מחירי הדלקים להאמיר, בשל הצמיחה הכלכלית של סין, הודו ואחרות, ובשל הידלדלות מקורות הדלק הפוסילי.
בעשורים האחרונים הולך וגובר השימוש ב"תחליפי דלק לתחבורה", הכוללים תחליפים ממקורות ביולוגיים, כדוגמת ביו-אתנול, שמהווה תחליף ישיר וזול לבנזין וביודיזל, שמהווה תחליף לדיזל (סולר). ישנן ארצות כברזיל, למשל, בהן למעלה מ-70% מהתחבורה המקומית מסוגלת לנוע על אתנול, שייצורו מושתת על מאות אלפי דונמים של קנה סוכר, אותו מגדלים חקלאי ברזיל ושכנותיה. בארה"ב מייצרים את האתנול מתירס.
ביו-דלקים הם תחליפי דלק שמיוצרים משמן או סוכר צמחי. ביו-דלקים המיוצרים מסוכר צמחי משמשים כתחליפי בנזין ואילו ביו-דלקים המיוצרים משמן, מהווים תחליפי דיזל ודלקי ספינות ומטוסים. ביו-דלקים הוכרו כבר כתחליפי דלק זמינים ומידיים, שכן אינם מצריכים שינוי במנועים או את החלפתם.


רוב המדינות כבר תיקנו תקנות למהילה הולכת וגדלה של דלקים פוסיליים בדלקים ביולוגיים. בשל כך גבר הביקוש לדלק הביולוגי, אולם חומרי הגלם לייצורו נמצאים במחסור. כך למשל, גידול תירס לאתנול, התברר, תרם למשבר עולמי במחירי הגרעינים והמזון. מלבד אתנול, תירס משמש גם כמאכל לבני אדם וכמרכיב מרכזי בהכנת תערובות לבעלי חיים. במדינות בהן ניתן לרכוש אתנול, ניתן למהול אותו עם בנזין ובכך לחסוך בעלויות ולהפחית את הזיהום הסביבתי.   
יוניברב היא רק אחת ממאות החברות ברחבי העולם, שפועלות היום לאיתור חלופת הדלק האידיאלית, חלקן עושות זאת בגידול ועיבוד של סויה, קנולה, קנה סוכר או תירס לייצור אתנול (דור ראשון), חלקן נעזרות בצמחים חדשניים, כיתרופה ואחרים (דור שני). יוניברב, לעומת זאת, מפתחת מערך לייצור שמן ממיקרו-אצות (דור שלישי), בתהליך ייחודי שפותח ונרשם כפטנט עולמי.  
קצת רקע - הדעה הרווחת היום היא כי עתיד הדלקים הביולוגיים טמון במיקרו-אצות. מתברר כי למיקרו-אצות יש את תפוקת השמן הגבוהה ביותר לשטח וזמן. השמן של מיקרו-אצות אינו מתחרה עם שמנים המיועדים לשוק המזון ונמצא מתאים כמקור לביודיזל (דיזל ביולוגי) ולביו-ג'טפיול (דלק סילוני ביולוגי). כמו כן, מיקרו-אצות ניתנות לגידול בשטחים שאינם פוריים או חקלאיים, כשטחי מדבר ומלחה. הן עשירות בשמנים ייחודיים (כדוגמת אומגה 3), חלבונים, וסיבים, פיגמנטים, סוכרים וכיו"ב, המקנים ערך כלכלי גבוה לשארית הביומאסה לאחר מיצוי השמן ממנה, במגוון שווקים.
מיקרו-אצות גם ניתנות לגידול במגוון סוגי מים (ים, מליחים, קולחין, מדגה, וכיו"ב) ויכולות לספוח פחמן דו-חמצני מועשר ממקור פליטת גזים ואף חנקות וזרחן ממי קולחין. בכך תורמות המיקרו-אצות לצמצום הזיהום ומזכות את היצרן בהפחתות פחמן.
בארה"ב כבר חוקק בשנה החולפת "חוק האצות", שנובע מההכרה בפוטנציאל האדיר שיש למיקרו-אצות כחומר גלם לביו-דלקים ושמעניק תמריצי ייצור משמעותיים ביותר לביו-דלק מאצות (Algae-based Renewable Fuel Promotion Act of 2010 – US HR4168, Oct 2010).
 

צילום: הצוות של יוניברב באתר המו"פ בפארק תעשיות רותם בדימונה (באדיבות יוניברב)


גידול אצות במדבר
בלב פארק תעשיות רותם שוכנת חברת "יוניברב", אחת מחברות ההזנק הרבות שפועלות בפארק, הממוקם כרבע שעה מדימונה. במתחם הפארק, כחצי ק"מ מהשער, משקיף מרחוק ומסנוור את עיננו מגדל השמש הניסיוני של חברת "ברייטסורס", להפקת אנרגיה תרמו-סולרית, מוקף במראות.
בכניסה לפארק מקבל את פנינו אוהד צוקרמן, מנכ"ל שותף ומייסד החברה, אותה הקים ביחד עם רענן הרצוג, שותפו ומי שמכהן כסמנכ"ל טכנולוגיות (CTO) של יוניברב. החברה נמצאת במו"מ מתקדם להקמתה של חווה בישראל בהיקף מסחרי ב-2014, באזור עמק בית שאן ובוחנת אתרים נוספים בארץ. חווה זו תהווה בסיס להמשך פיתוח הידע הטכנולוגי והתפעולי, תשמש להכשרת צוותי ההקמה והתפעול של חוות ללקוחות בחו"ל וכמובן, תהווה מקור הכנסה משמעותי. בנוסף, החברה מנהלת מגעים ראשוניים עם לקוחות פוטנציאליים בארה"ב ובאפריקה, להקמת חוות נוספות ב-2015.
במדינות רבות, במיוחד בארה"ב, קמו חברות שמתמודדות עם האתגר בדרכים שונות. לדברי צוקרמן: "יוניברב הוקמה במטרה להוביל שינוי עולמי במצב הגיאו-פוליטי ובהתמודדות עם שינויי האקלים הגלובאליים, ע"י קידום השימוש בדלקים ביולוגיים. לשם כך, יוניברב מפתחת מערך כולל לייצור שמן ממיקרו-אצות, כחומר גלם לתעשיית הביו-דלקים".
צוקרמן, בעל תארים בחקלאות ובמנהל עסקים (BSc. Agriculture and Executive MBA) היה בעבר מנכ"ל ומבעלי חברת "זרעים גדרה" בע"מ. לצוקרמן ניסיון רב בניהול חברות מוטות מו"פ בתחום מדעי החיים, פיתוח עסקי, בניית מערכי הפצה גלובאליים וניהול רב-תרבותי.
ב-2005 הוביל צוקרמן את מכירת זרעים גדרה לקרן מרקסטון ב-52 מיליון דולר. צוקרמן אף ליווה את תהליך מכירתה של החברה שנתיים מאוחר יותר ל-Syngenta, לפי שווי של 95 מיליון דולר.
מי שהדביק את צוקרמן בחיידק האצות הוא רענן הרצוג, יזם ומומחה בתחום הביו-דלקים, בעל תארים במשפטים וחדשנות ויזמות. הרצוג מכיר היטב את תעשיית הביו-דלקים ושותף פעיל בוועדות רבות בתחום במשרד האנרגיה והמים, מכון היצוא והתאחדות התעשיינים, שם יזמה יוניברב את הקמתו של פורום ייחודי לתחום תחליפי הדלק.

פטנט עולמי על שיטת הייצור
בחצר של "יוניברב" עורך לנו צוקרמן סיור, בין בריכות המיקרו-אצות השונות הפזורות במקום.  
"בגדול, התהליך שלנו דורש מספר מרכיבים: 1. למצוא את זן המיקרו-אצות המתאים לייצור שמן, ממנו יוכלו מפעלי ביודיזל או מפעלי זיקוק ביולוגיים מאוחר יותר לזקק דלק חלופי; 2. לפתח מערכת גידול לביומאסה, שתמקסם את היבול; 3. להתאים למערכת הגידול מערכת קציר להפרדה יעילה ומהירה בין הנוזל לביומאסה; 4. לשלב מערכת הממצה מהביומאסה את השמן, שישלח למפעל ביודיזל או בית זיקוק ביולוגי, לשם המרתו לביו-דלק; השארית ממיצוי השמן  ניתנת למסחור בתעשיות שונות - מייצור של פיגמנטים ואנזימים עד לייצור תוספי מזון לבני אדם ומזון למאכל דגים ובעלי חיים.  


"אנו עוסקים בכל התהליך, אולם מתמקדים כרגע בשלושת השלבים הראשונים: סלקציה של זנים ומערכת גידול וקציר. מערכת הגידול והקציר היא לב המערכת. את הבריכה הזאת אתה בוודאי מכיר (מציג דגם של בריכה אליפטית מאורכת), זוהי בריכה המכונה: רייס-ווי (Race Way), כי היא מזכירה מסלול מרוצים. מרבית החברות העוסקות באצות מגדלות אותן בבריכות מן הדגם הזה, אך יש לה חסרונות - הבריכה רדודה למדי (20-25 ס"מ), מהסיבה שאור השמש לא יכול לחדור מעבר ל-20 ס"מ הראשונים ויש צורך לערבל את המים, מה שצורך חשמל ואנרגיה, כלומר הוצאה. חיסרון נוסף: בריכה מדגם זה מצריכה שטחים ענקיים, יש פחת בשל האידוי ובימים חמים במיוחד האצות יכולות להינזק.
"הקציר בשיטה זו נעשה בדרך כלל בצנטריפוגה. מעבר למחירה ולעלות הגבוהה של הפעלת הצנטריפוגה, שיטת הגידול היא של גידול רציף (continuous). היות שבעת קציר מתמשך יש תערובת של אצות בשלב הלגינג (שלב ההסתגלות), בשלב הלוגריתמי (תהליך גידול וריבוי האצות) ובשלב הסטציונרי, שהוא שלב הפקת השמן, שיטה זו זה מפחיתה את פוטנציאל היבול והשמן.
"לעומת זאת, השיטה שלנו - המוגנת בפטנט, פותרת את הבעיות הללו.  מערכת הגידול שלנו אינה חפורה בקרקע, אלא מורמת, נתמכת ושקופה מכל הכיוונים. החשיפה המוגברת לאור מגבירה את קצב הפוטוסינתזה, מה שמגביר את פוטנציאל היבול. בתוכנית העבודה שלנו יש ניסיונות  שונים להגברת הקרינה.
"בשל העומק בו מתאפשר לנו לגדל הודות לשקיפות המערכת שלנו, יש פחות אידוי, קיימת שליטה טובה ונטולת עלות לשמירה על טמפרטורה, נחסך מקום ויש פחות זיהומים. בנוסף, על מנת לערבל את המיקרו-אצות - במקום משוטה עם מנוע – שמנו צינור טפטוף בתחתית המערכת , דרכו מבעבע אוויר מעורבב עם דו-תחמוצת הפחמן (CO2) היוצר ערבול אחיד לכל אורך המערכת. בשיטה זו הפחתנו את צריכת האנרגיה".

מה לגבי הקציר?    
"באשר לקציר - פיתחנו חומרים שונים המאפשרים להימנע משימוש בצנטריפוגה. יש לנו חומר שמוכנס למים וגורם לאצות להתגבש ולשקוע לתחתית ואז ניתן לשאוב את הביומאסה בקלות. יש לנו גם חומרים שגורמים להן לצוף וכך ניתן לגרוף את האצות. שיטות חדשניות אלה מביאות להפחתה משמעותית בהוצאות האנרגיה בתהליך".

אז איך היית מגדיר את מה שאתה עושה כאן, קלינטק? היי-טק?
"חקלאות כלולה לדעתי בהגדרה של קלינטק. מה שאנחנו עושים זה חקלאות מים לכל דבר. חלק גדול מהתוצר משמש כחומר גלם במערכות חקלאיות - לדוגמא, כמזון לבעלי חיים.  
"בעיקרון התחלנו את הפיתוח בבריכה קטנה של 50 ליטר, ממנה עברנו לבריכה של 1,500 ליטר ועכשיו אנחנו עובדים על בריכות בנפח של 2,500 ליטר. השלב הבא יהיה לגדל בבריכות של 15 מ"ק, כאשר היעד התעשייתי הוא להגיע לבריכות של 100 מ"ק - 80 מ' על 2.5 מ', בעומק של 1 מ'. כדי לעשות זאת עלינו לסיים את גיבוש שיטת הקציר, להכניס בקרה ואוטומציה ואנחנו בדרך לשם.
"בנוסף לפיתוח המערכת שלנו, עלינו לשלב גם את אחת ממערכות המיצוי הקיימות היום בשוק. במעבדה אנחנו מבצעים מיצוי בכמויות קטנות, אבל עלינו להגיע ליכולות מיצוי שמן הרבה יותר גדולות, כולל הקמת יחידה שלנו לאנליזה של השמן. המטרה היא לגדל בקרקעות לא מלוחות חקלאיות. בנוסף, יש לנו מודלים מפורטים לחישוב הכדאיות הכלכלית והם מראים, כי לפרויקט אצות יש פוטנציאל כלכלי גבוה מאד. כרגע אנחנו ממשיכים לפתח את המערכת ולבנות פרוטוקולי גידול וקציר שונים, שיטות ערבול יעילות, דישון והעשרה ב-CO2, שלאחר מכן ייושמו בפרויקטים מסחריים בישראל ובחו"ל".
 

אצות מיקרוסקופיות
מאתר הגידול בחוץ אנחנו נכנסים למבנה ש"יוניברב" חולקת עם חברה נוספת, בו ממוקמת המעבדה של החברה. את פנינו מקבלים צעירים חייכנים העובדים בחברה. אחד מהם הוא סטודנט סינגפורי מתכנית חילופי סטודנטים, שביקש עוד בסינגפור לעסוק במחקר של מיקרו-אצות. בין החבר'ה הצעירים של יוניברב תמצאו גם לבורנטית, ביו-טכנולוג, ביולוגי-ימי, מהנדס כימיה, אגרונום ועוד. האווירה מחשמלת, עושה רושם שכולם מרוכזים במטרה של החברה.
צוקרמן: "במעבדה חיפשנו זני מיקרו-אצות שיתאימו לצרכינו, כלומר אצות שגדלות מצוין במים מלוחים, עם תפוקת שמן טובה, בעלות עמידות לטווח טמפרטורות רחב. רכשנו 15 זנים מספריות ציבוריות, והתחלנו לרבות אותם בצלחות פטרי ואח"כ בבקבוקים.
"אנחנו מתחילים לרבות אותן בתנאי מעבדה סטריליים, משם עובר הריבוי לשרוולי ניילון ארוכים ומכאן התחלנו בעצם לפתח פרוטוקול גידול כאינדיקציה לתנאים חיצוניים. אחר כך גידלנו את אותן האצות בחוץ, לפי הפרוטוקולים שהגענו אליהם במעבדה".
"השלב הבא היה לעבוד עם אותה משפחת זנים על מצעי מים שונים, שמקורם באתרים פוטנציאליים  לפרויקטים, כגון עמק בית שאן והנגב. צריך להבין שזן האצה שלנו יודע לגדול במליחויות משתנות. אין טעם לרשום את הזנים כפטנט, כי האצות עוברות מוטציות מהר מאד. היתרון שלנו הוא בידע - איך להשפיע עליו להגיע ליבול גבוה ולאיזה הרכב של פחמימות, חלבונים ושמנים להגיע – אלה הם סודות המקצוע שלנו".       
"כאן", מצביע צוקרמן על שורה של שרוולי ניילון שקופים וארוכים, "אנחנו מכינים סטוקים של אצות. מהשרוולים האלה הם עוברים לשרוולים גדולים יותר ומשם לבריכות. נניח שיש לי לקוחות שונים שנמצאים באזורי אקלים שונים ויש להם  דרישות שונות, לדוגמא - לקוח אחד מעוניין בדלק סילוני ולקוח אחר בביודיזל. יתכן שאשתמש בזן אצה אחרת לכל לקוח. כדי שנוכל לעשות זאת, עלינו תחילה לשלוט בכל רזי האגרונומיה ולבנות תהליך שלם, תפור למידותיו של כל לקוח ולקוח".


"יש לנו מודל כלכלי-גנרי, שבו אנו ממלאים את הנתונים, לפי תנאי השטח ודרישות הלקוח. אנו בוחנים מספר חברות הנדסה, שמתמחות בחבילות תהליך (תרגום תהליך מעבדתי לתהליך תעשייתי), כדי לחבור אל אחת מהן ליישום הפרויקטים. קרוב לוודאי שיהיו לנו מספר תהליכים בסיסיים, אשר אחד מהם יותאם ספציפית לכל מקום. לאחר הקציר, המיקרו-אצות מועברות למערכת מיצוי לצורך הפקת ה'נפט' הגולמי הביולוגי. החומר שמתקבל הוא במצב משחתי או נוזלי. שארית הביומאסה מועברת לחברות העוסקות בייצור אוכל לדגים או בעלי חיים ו/או לחברות, המתמחות בתוספי מזון לבני אדם - שוב, תלוי בלקוח. השמן שלנו נבדק במעבדה של פרופ' וייסמן, מאוניברסיטת בן-גוריון ונמצא שהוא מתאים לייצור ביו-דלקים. הביומאסה שלנו מכילה גם אומגה 3 וחומרי תזונה נוספים.
"היום יש לנו את כל המרכיבים של התהליך ועלינו לבצע Scale-Up ולהכניס בקרות ולגרום לתהליך שיהיה זורם (Streamlining). את כל השלבים הללו אנחנו מקווים לסיים עד לסוף 2013 ובשנת 2014 להתחיל בהקמת השלב הראשון של הפרויקט הראשון בישראל. ב-2013 נקים באתר פיילוט, כדי לאקלם את האצות ולרבות אותן לקראת השלב המסחרי".

אתה בטוח שמדובר בחקלאות?
"בוודאי, מדובר בחקלאות לשמה, אפילו יותר מחקלאות לכותנה, שבה כל התוצרת הולכת היישר לתעשייה. אצלנו, חלק מהתוצרת חוזר לחקלאות, כמזון לדגים ובעלי חיים וכתוסף מזון לבני אדם. אגב, באחד האתרים שאנו בוחנים, כבר יש לנו כבר אישור של משרד החקלאות, שאכן מדובר בחקלאות ושהמשרד מכיר בתהליך שלנו כחקלאות. זה מאד משמעותי, שכן זה פוטר אותנו מלבקש שינוי בייעוד הקרקע".

תסלח לי שאני שואל, אבל למה אתה צריך את כל זה?
"הקמנו את החברה משתי סיבות מרכזיות: הראשונה, אם נמצא כאן, במדינת ישראל, תחליף לנפט - זה ישנה את כל המצב הגיאופוליטי בעולם ובאזור. הסיבה השנייה היא ששימוש בביו-דלק מפחית את זיהום האוויר. לא רבים יודעים מדוע. הסיבה היא, שהפחמן הדו-חמצני הנפלט מהמנוע בעת שימוש בדלק ביולוגי הוא אותו פחמן דו-חמצני שהמיקרו-אצה קלטה במהלך תהליך הפוטוסינתזה. סיבה נוספת שהתגלתה לאחרונה, אשר תורמת לתמיכה הגדולה שקיבלו הדלקים הביולוגיים, היא העובדה שהגופרית שנפלטת בעת שימוש בדיזל שמקורו בנפט - היא אחד הגורמים המשמעותיים לסרטן ריאות, בעוד ביודיזל אינו מכיל גופרית.
"בשל שתי הסיבות האלה - ביטחונית-פוליטית וסביבתית - החלטנו רענן ואני להקים את החברה בינואר 2009, כאשר הדרך להגיע לאותו חזון היא ע"י פיתוח התהליך שיאפשר הקמת חוות גדולות לייצור ביו-דלק. הפואנטה כאן היא שהתהליך יהיה כלכלי בקנה מידה גדול ויציב לאורך זמן מבחינת כמות ואיכות התוצרת. אלה הם ארבעת הפרמטרים שהתהליך צריך לעמוד בהם: גודל, יציבות, כלכליות וקיימות. החברה שלנו נתמכת ע"י המדען הראשי של התמ"ת כבר שנתיים ואנו נעזרים לא במימון אלא בדרכים אחרות במנהלת תחליפי הנפט של משרד ראש הממשלה ובהתאחדות התעשיינים".

כלכלי, בר-קיימא ויציב
"בארצות הברית ובאירופה יש כבר תקנות מהילה רשמיות לביו-דלק, כלומר מהילה של הביו-דלק והדלק הביולוגי. אחוזי המהילה הולכים וגדלים, כשהיעד הוא להגיע ל- 50%. ב-2020 הצפי הוא להגיע כבר ל-20% בחלק מהמדינות, אבל יש בעיה חמורה – אין מספיק חומר גלם, כלומר אין מספיק דלק ביולוגי למהילה. לכן הגיעו למסקנה שאצות ומיקרו-אצות הן הפיתרון האידיאלי לייצור מהיר של ביו-דלקים.
"נכון להיום, פלח השוק שמתפתח במהירות הרבה ביותר הוא תחום הביוג'ט (Bio-Jet דלק ביולוגי למטוסי סילון). כיום יש כבר בארה"ב תקן מהילה ל-50% ביו-ג'ט ו-50% קרוסין (דס"ל – דלק סילון). אירופה תיקנה תקנה, לפיה כל מטוס שנוחת באיחוד האירופאי ישלם קנס על זיהום אוויר, במידה ומנועי המטוס אינם ניזונים מדס"ל מהול. ההערכה היא כי רק בשנת 2012 יגיע הקנס לסך של כ-1.53 מיליארד דולר. בעצם, החברות צריכות לרכוש קרבון קרדיט (קרדיט פחמן), שאותו ניתן לקזז באמצעות השימוש בביו-דלק. זוהי הסיבה שחברות תעופה משקיעות היום סכומי עתק, לפיתוח דס"ל ביולוגי, הן מההיבט הסביבתי והן מההיבט הכלכלי. דס"ל ביולוגי המיוצר מאצות יכול לשמש תחליף מצוין לקרוסין, בין היתר משום שאינו קופא במינוס 60 מעלות.   
"כל חברות התעופה בכל רחבי העולם החלו לבצע ניסיונות בביוג'ט, כולל ביוג'ט מאצות. בארץ, 'ארקיע' מנהלת איתנו דיונים בנושא ואנו בוחנים יחד את האפשרות לבצע במחצית 2013 טיסת מבחן ראשונית של מטוס סילון קטן, שאחד המנועים שלו יוזן בדס"ל ביולוגי מהול ב-50% קרוסין. לצערנו, בארץ אין עדיין תקן למהילת דלק ביולוגי בתחבורה יבשתית, אבל אנו מעריכים שזה יקרה בסופו של דבר.
"כללית, אני הגעתי למסקנה שלאצות יש את כל היתרונות - הן מפיקות את היבול ליחידת שטח / זמן הגבוה ביותר. הקונגרס האמריקני העביר תקנה (The Algae Act) לפיה כל מפעל לאצות יקבל 50% בונוס על הפחת ואילו יצרן דלק מאצות יקבל 1.01 דולר לגלון (Tax credit ). הצפי הוא שבשנת 2013 תעבור התקנה ותאושר בסנאט ותהווה תמריץ נוסף לענף.
"תוך סקירת הזנים בדקנו את התפוקה וכעת אנחנו עובדים על אצה מסוג 'נאנו-כלורופסיס'. למדנו לגדל את האצה, לגרום לה להפיק יותר שמן והשלב הבא היה להמציא את שיטת הגידול, עליה קבלנו PCT וכעת אנו רושמים פטנט במספר מדינות. אנו קוראים למערכת שלנו  HAVP – Hanging Adjustable V-shaped Pont . זהו פטנט רחב לבתי גידול, ולא רק לאצות, אלא לגידול כל מיקרו-אורגניזם שחי במים. אנחנו נמצאים כעת בדיונים עם חברות אצות שונות להענקת רישיונות שימוש במערכות שלנו.
"אחד היתרונות הגדולים של המערכת הוא שניתן גם לגדל וגם לקצור בה, ללא צורך במתקנים נוספים. בנוסף, בגלל שאנו מגדלים בגידול מנתי, ניתן למקסם את היבול. כמו בגידול עגבניה, בו אתה מתמקד תחילה בגידול הצמח ואחר כך בפרי, כנ"ל במתקן שלנו, אתה מגדל ביומאסה ואז יוצר עקה, שגורמת לאצה לייצר את השמן ואז אנחנו קוצרים. אני מוצא בעיסוקי היום הקבלה לתחום הזרעים: טיפוח זנים, מציאת תמהיל הדישון הנכון לאורך הגידול, ניהול מוצר מורכב שצריך לקחת בחשבון גם פרמטרים של גידול וגם פרמטרים של שוק והן בשיווק – יצירת market pull כתוצאה מעבודה נכונה מול צרכני הביומאסה. מה שכן באצות לוקח פחות זמן בהרבה לפתח זן מאשר בזרעי ירקות.

"בגדול, אנחנו עוסקים ב-Algaeculture (חקלאות אצות) – זה כלכלי, בר-קיימא ויציב. השוק הוא אינסופי, הביקוש לדלקים ביולוגיים הוא מעל ומעבר למה שניתן היום לספק. המודל העסקי תלוי בלקוח וישתנה אם הוא בעל חווה, אחד השחקנים בשרשרת האספקה או לקוח סופי. גם גודל החווה ישתנה בהתאם לצרכים.
"עד עכשיו החזקנו את העסק כמעט לגמרי בעצמנו. השקעתי מכספי קרוב ל-1.5 מיליון דולר. עכשיו אנחנו נמצאים בתהליך של גיוס הון ומעוניינים להכניס שותפים נוספים לחברה. הכסף שנגייס ישמש אותנו להמשך פיתוח המערכת ובמקביל לפיתוח העסקי ולהנחת היסודות לפרויקט הראשון בישראל. היעד שלנו הוא להקים בארץ לפחות חווה אחת.  חווה כזאת אמורה להגיע לכושר ייצור של בין 150-100 אלף חביות שמן בשנה. על מנת להגיע ליעד זה, יש צורך בכמיליון ורבע קוב מדיום גידול – כלומר, 11 אלף בריכות של 100 קוב כל אחת. אם אתה לוקח בחשבון את הרווחים בין בריכה לבריכה, עם אזור הפקה, אזור לטיפול במים ומשרדים, יידרש שטח של כ-4,000 דונם. יבול הביומאסה הצפוי הוא כ- 70,000 טון בשנה.
"ע"פ תחשיבים שעשינו, היקף ההשקעה נאמד בכ-150 מיליון דולר לתקופה של חמש שנים, פלוס שנת הפיילוט, כאשר כ-60% מהכסף יושקע רק בשנה החמישית. הייצור יגדל משנה לשנה בהדרגה. החווה תכלול 'משתלה' לריבוי ראשוני ושטחי גידול מסחרי, שיגדלו מ-200 טון ל-1000 טון, ל-5000 טון, ל-20 אלף טון ולבסוף לכ-70 אלף טון, מה שמאפשר את מימון השלב האחרון בשילוב של הון וחוב, לאחר 4 שנות פעילות (כך יורד הסיכון בשנה האחרונה).
"היכולת להשפיע על הרכב הביומאסה וע"י כך על הרכב התוצרים לתעשיות השונות היא קריטית לגמישות התהליך. יש לנו מספר מודלים כלכליים, המבוססים על יבולים שונים, טכנולוגיות מיצוי שונות והרכבי ביומאסה שונים, המאפשרים לכוון לחלוקת המוצרים בין שמן לביו-דלק, אומגה 3, מזון לדגים וכדומה. מדובר בהכנסות יפות מאוד שיכולות להגיע לבין 70-90 מיליון דולר בשנה, תלוי בהרכב הביומאסה.
"היות ותעשיית גידול הדגים נמצאת בגידול, ניתן למכור את שארית הביומסה ב-1200 דולר לטון, את השמן ב-900 דולר לטון ואת האומגה 3 ב-7,500 דולר לטון. על מנת להגיע ליעד האסטרטגי, אנו אדישים לכך שמקור ההכנסה העיקרי הוא הביומאסה ולא השמן..
"החזר ההון בפרויקט הוא תוך שבע שנים, שזה יפה מאוד"

עושה רושם שאתה נהנה מזה...
"שותפי רענן ואני מאד מאמינים בפרויקט. חשוב היה לנו לעסוק במשהו שאנו מאמינים שיעשה טוב למדינה ולעולם. יחד עם זאת, ברור לנו שהעסק צריך להיות כלכלי, אחרת לא יהיה בר-קיימא. הערכים האלה חיברו אותנו. אנו מאמינים שנוכל לבנות מודלים עסקיים שיאפשרו לנו להנות לטווח ארוך מההכנסות של כל חווה שתוקם בטכנולוגיה שלנו. בנינו תכנית צמיחה שמדברת על הקמת פרויקטים בקצב הולך וגדל, כאשר משנת 2017 ואילך, אנו מתכננים להקים 5 פרויקטים בשנה.
"לקח לי כמעט 20 שנה להביא את 'זרעים גדרה' לאן שהגיעה. אני מעריך שאת החברה הזאת ייקח לנו עשר שנים להביא לרמה דומה. יש פה אתגרים רבים, מעבר לאתגר של פיתוח התהליך וה- Scale-Up, כגון הבעיות הרגולטוריות ובניית שוק.
"המודל הכלכלי הוא מודל מורכב שבהכנתו הושקעו אלפי שעות ועשרות אלפי דולרים. זה מודל גמיש שלוקח בחשבון הרבה מאד פרטים משתנים. היות שמדובר בפרויקט ארוך טווח ובעל חשיבות לאומית, אנחנו מחפשים שותפים לדרך שגם יהיו שותפים לרעיון. החזון של רענן ושלי הוא להקים תעשייה בישראל ולא לעשות אקזיט תוך שנתיים וללכת עם הכסף הביתה. עד שהחברה תהיה עם תזרים חיובי, נצטרך כ-15 מיליון דולר, ללא ההשקעה בפרויקטים עצמם. בנינו מסלולי השקעה מגוונים, המתאימים לסוגים שונים של משקיעים, קטנים, בינוניים וגדולים".

שאלתי אותך מקודם, למה אתה צריך את זה? מכרת את "זרעים גדרה", לכאורה, אתה יכול לשבת בנחת בבית בתל-אביב, לטייל בעולם, אבל במקום זאת, אתה מעדיף להשקיע ולהסתכן במיזם חדש. למה?
"נכון, יכולתי לשבת ליד הבריכה ולשתות קוקטיילים, אבל זה לא האופי שלי וגם לא של רענן. יש פה שני דברים: אחד, שנינו באים מבית ציוני - כידוע לך הביל"ויים ייסדו את גדרה. הערכים שעליהם גדלנו הם עשייה ותרומה למדינה.
"דבר שני, אם המדינה חשובה לך, אז חשובים לך גם הביטחון והסביבה, ומה שאנחנו עושים כאן היום זה לתפוש שתי ציפורים במכה – הן מבחינה כלכלית, להביא בטחון כלכלי ואנרגטי למדינה והן מבחינה סביבתית".  

 

פורסם במשוב חקלאות, ירחון החקלאות המוביל בישראל. גליון מספר 281, יוני  2012


תגיות : חקלאות, אצות, אוהד צוקרמן, רענן הרצוג, יוניברב, אנרגיה, ביו דלקים, חקלאות מים, חקלאות, גינון, מים, איכות הסביבה, טכנולוגיות מים, תערוכת חקלאות, תערוכה חקלאית, אנרגיה, אנרגיה מתחדשת, אנרגיה סולרית, אנרגיית רוח, ביוגז, אנרגיית שמש, גז, מיחזור, בניה ירוקה, תחבורה ירוקה, משוב, קבוצת משוב, קלינטק, אגרומשוב, פרש אגרומשוב, גנים ירוקים, משוב חקלאות, ,