איקליפטוסים לגינת הנוי
האיקליפטוס דורש כל כך מעט, ולמעשה - שנה-שנתיים ממועד נטיעתו לאחר שהתבגר - כבר אינו זקוק להשקיה * ישנם כ-700 מיני איקליפטוסים ופריחתם מגוונת ומעניינת לא פחות * ישנם איקליפטוסים קטנים, שמזכירים שיחים וישנם ענקיים, שאינם מומלצים לבעלי גינות קטנות * על העץ שריח עליו וקליפות גזעיו מזכיר לכולנו משהו, בכתבה שלפניכם
עמוס דה-וינטר
הדבוראים (הם שונאים שמכנים אותם כוורנים) היו השנה בברוך רציני - כמות הדבש שיוצרה הייתה נמוכה באופן בלתי רגיל. למעשה, כמות הדבש בארץ ירדה בשנים האחרונות בכ-50%.
הסיבות לכך הן רבות וקשורות בין היתר למחלה מסתורית שתוקפת את דבורי הבר, אולם עיקר הירידה מיוחסת למה שהמומחים מכנים: "מחסור במירעה צופני" שזה בעברית פשוטה: מחסור בפרחי בר, מהם מלקטות הדבורים את הצוף.
אחד ממקורות הצוף לדבורים הוא עץ האיקליפטוס, שלו מינים רבים ומגוונים. בימי "פרוץ המדינה" השתמשו החלוצים באיקליפטוסים לייבוש ביצות וגם כעץ, שלא זקוק (לאחר שנה-שנתיים של התאקלמות) להשקיה. אבל גם אם אתם לא מייצרים דבש ואפילו אין לכם ביצות לייבש, כדאי לכם לגדל איקליפטוס. מדובר באחד העצים היותר קלים לגידול, צמיחתו מהירה ביותר והוא צורך מעט, מעט מים. מלבד זאת, עץ איקליפטוס בוגר נותן יופי של צל ואולי הכי חשוב – לזנים השונים יש מיני פריחות נהדרות ושונות זו מזו.
פרחי איקליפטוס הצווארון
פורח 7 חודשים רצופים, מפברואר ועד אוגוסט
מגוון האיקליפטוסים לגינה הנוי הוא רחב למדי ובתנאי ארץ ישראל מדובר באחד הצמחים האידיאליים לגינת הנוי ולגינון בכלל. למרות שמדובר בעץ מוכר יחסית בארץ, הרי שעלילות האיקליפטוס במדינת ישראל עדיין לא הגיעו ממש לבגרות. באוסטרליה, דרום אפריקה, ארה"ב, אנגליה, ברזיל ובארצות רבות נוספות, נעשה שימוש נרחב באיקליפטוס כעץ נוי נפוץ למדי.
האיקליפטוס עולה לארץ הקודש
מקור האיקליפטוס הוא באוסטרליהומי שהפיץ את העץ ברחבי העולם היו האירופאים שגילו את היבשת, כבשו אותה ואקלמו את צמחיה. האיקליפטוס (שם מדעי: Eucalyptus) הוא שם לסוג מגוון של עצים (לעתים רחוקות שיח) ירוק־עד ממשפחת ההדסיים (Myrtaceae). האיקליפטוס מונה כ־700 מיני עצים, שמוצאם בעיקר מאוסטרליה. מינים שונים של איקליפטוס ניטעו בהצלחה במקומות רבים בעולם ובהם ארץ ישראל, בה היה לו תפקיד חשוב. מקור השם בחיבור של שתי מילים ביוונית: eu – "היטב" ו־kalypto "אני מכסה", כלומר "אני מכוסה היטב". הכיסוי מתייחס למכסה (operculum), כלומר לניצן פרח האיקליפטוס, הנושר ברגע המתאים, ומאפשר לפרח ללבלב.
מגלה הארצות האנגלי, הקפטן ג'יימס קוק, היה בין הכותבים הראשונים שהתייחסו לאיקליפטוס. ב-6 במאי 1770 כתב קוק, בהיותו במפרץ בוטאני שליד סידני, אוסטרליה: "מצאנו שני סוגי שרף, האחד כמו שרף הדרקון, והשני כמו השרף דמויי הלכה שגילה טסמן. שרף זה נלקח מהעץ הגבוה ביותר ביער".
הבוטנאי ג'וזף בנקס שהיה במשלחת קוק, רשם באוגוסט 1770: "העץ היחיד הגבוה בעל עלים צרים הדומים לעלי הערבה היה בכל מקום שבו היינו.. דומה ל-Sanguis Draconis... אני משער שזהו השרף שהוזכר על ידי דמפייר... וזה מה שגם טסמן ראה".
היה זה הבוטנאי הצרפתי, ז'ק-ג'וליאן הוטו דה לה בילארדיה (זה השם שלו! אבל לא חייבים לזכור את זה Jacques-Julien Houtou de la Billardiere) שב־1791 זיהה את האיקליפטוס ונתן לו את שמו המדעי המלא, בו נעשה שימוש עד היום – איקליפטוס גלובולוס Eucalyptus globulus. בילארדיה היה הראשון שהתייחס לעץ כ"איקליפטוס" בכתביו.
לאחר שבוטנאים אנגליים וצרפתיים של סוף המאה ה-18 זיהו ורשמו מיני איקליפטוסים שונים, צצו מומחים לטיפוח העץ שמצאו בו פוטנציאל והראשון מביניהם היה הברון פרדיננד פון מילר, גרמני שהיגר לאוסטרליה ב-1847 ומונה לבוטנאי הראשי של מדינת ויקטוריה ב-1879, משרה שהחזיק בה חמש שנים.
במשך מעל ל-50 שנה למד וכתב פון מילר על העץ החדש (האיקליפטוס) ופרסם את מחקריו ב"אקליפטוגרפיה", עשרה כרכים שבהם פירט באדיקות: 100 מינים של איקליפטוס, כולל תיאורים, שרטוטים ופרשנות. לפני מותו הספיק פון מילר לאסוף מידע על כ־20-30 מיני איקליפטוס נוספים, אך לא זכה לראות לפני מותו את המהדורה השנייה של ספרו, שכללה אותם.
בשל עבודתו כונה פון מילר "נביא האיקליפטוס", כיוון שניבא כי יכולות העץ לצמוח בסביבה צחיחה, לעצור את סחף הקרקע, ליצור קרקע פורייה ולחטא את האוויר סביבו יגרמו לתפוצה נרחבת של האיקליפטוס בעולם.
"הנביא" הצהיר: "האיקליפטוסים עתידים לשחק תפקיד ראשי בתרבות הייעור בחלקות נרחבות של הגלובוס". אגב, לפון מילר גם היה תפקיד בהבאת האיקליפטוס לארץ ישראל.
בארץ תוכלו לאתר מינים שונים של איקליפטוסים במספר משתלות, בין היתר במשתלת וונדי, על שני סניפיה, המתמחה בצמחים אוסטרליים חסכוניים במים, במשתלות יגור, במשתלת שתילי ההר, במשתלת נבטים, בנגב ובמשתלות נוספות.
ברוב מיני האיקליפטוס קל להבחין בתפרחות. בחלק מהמקרים הפרחים שופעים ובעלי צבע עז. צבע הפרחים משתנה בהתאם למין האיקליפטוס בין לבן, קרם, ורוד, צהוב, אדום וסגול. גודל הפרחים משתנה מגדול עד גדול מאוד (מ-15 עד 50 מ"מ) לבינוני (מ-5 עד 15 מ"מ) ועד קטן (מ-0.5 עד 5 מ"מ).
כללית, עדיף לרכוש שתיל צעיר על פני אילן מבוגר, כיוון שהראשון גדל במהירות רבה יותר, הוא כמובן זול יותר וסביר להניח שעדיין לא נפגע מבעיות המוכרות לנו מצמיחה בסביבת משתלה. שתיל איקליפטוס צעיר יכול לעלות בין 50-20 ₪ ואילו עץ בוגר עלול לעלות בין 450-150 שקלים.
הזמינות הקבועה של צוף ואבקה מהווה יתרון כלכלי לדבוראים. ניצן האיקליפטוס מאופיין בכיפה דמוית מכסה (operculum), היא היא הכיפה שנתנה לאיקליפטוס את שמו היווני. הפרחים הם דו-מיניים, השיחלה תחתית, כאשר בעלי ישנו עמוד עלי אחד - מוקף באבקנים רבים.
ריבוי האיקליפטוס נעשה בדרך כלל מזרעים ולא מייחורים, ולכן גם אם מישהו יאמר לכם שפרח עץ האיקליפטוס שמכר לכם הוא צהוב, עם שערות אדומות, עדיין הוא אינו יכול להתחייב על הצבע המדויק ביותר ועל צורתך העץ. אין צורך לבחור דווקא בשתילים הכי גדולים. יותר חשוב שלשתיל יהיה מבנה סימטרי ושיהיה בריא.
ישנם מינים כדוגמת איקליפטוס כהה-קליפה (Eucalyptus sideroxylon) ואיקליפטוס פוליאנטמוס (Eucalyptuspolyanthema) הפורחים פעם בשנה, בדרך כלל בקיץ; לעומתם, ישנם מינים המסוגלים לפרוח כל השנה, כדוגמת איקליפטוס המקור (Eucalyptus amygdalina,River-red Gum).
שורשי האיקליפטוס יכולים להתפשט עד 30 מטר לרוחב ו-18 מטר לעומק! מערכת השורשים חשובה לאיקליפטוס, בעיקר משום שצמיחתו המהירה וגודלו דורשים כמויות גדולות של מים. זו גם הסיבה מדוע נעשה בו שימוש, לייבוש ביצות. זוהי למעשה משאבת מים תת-קרקעית ענקית. מערכת השורשים חייבת להיות חזקה, גם בכדי לייצב את העץ. השורשים - המתפשטים לרוחב – יכולים בהחלט להוות בעיה, במידה והעץ נטוע סמוך לבניינים או מבנים. השורשים ושורשי המשנה יכולים לסתום תעלות, לפגוע בצינורות, להזיק לבורות ספיגה ולעתים אף להרים מרצפות.
ניתן לחזות באוסף יפיפה של איקליפטוסים בגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם, שבירושלים. בגן תמצאו מגוון עשיר של מיני איקליפטוס, להבחין בהבדלים הניכרים שביניהם ולעמוד על דרכי ההתמודדות שלהם הבעיות והאתגרים, הניצבים בפניהם במעונותיהם הטבעיים. המינים השונים הגדלים בסמיכות בגן מייצגים טיפוסים שונים של צורות צמיחה, עלים, קליפת גזע, פרחים ופירות.
הכי נפוץ בארץ
איקליפטוס המקור (Eucaliptus rostrata) הוא האיקליפטוס הכי נפוץ בארץ וגם המין הנפוץ ביותר באוסטרליה ובחו"ל. זה הוא עץ בינוני עד גבוה, המתנשא לגובה של 26 מטר וקוטרו כ-1.8 מטר, בגובה החזה. לעץ קליפה בצבע חום-בהיר ופרחים לבנים, המושכים דבורים. הפריחה באביב ובקיץ. באוסטרליה גדל איקליפטוס המקור על גדות הנחלים, בעמקים ובמקומות נמוכים, שלעתים מוצפים בשיטפונות. בארץ הוא גדל לאורכה ולרוחבה, ממש ממטולה עד אילת וכמויות גדולות של איקליפטוס המקור מצויים בחורשת המייסדים, של עמק החולה וביער חדרה. העץ משמש ליצור צוף לדבורים ולעצה באיכות נמוכה לריהוט גס או לשאריות נסורת (פיבר) לייצור MDF.
הילדה הכי יפה בגן
כן, גם לאיקליפטוסים יש את הילדה הכי יפה בגן, ובמיקרה הזה מדובר בלא אחר מאיקליפטוס אריטרוקוריס (Eucalyptus erythrocorys, Illyarie), המתאפיין בפריחה זהובה יפיפייה, עטופה במעין חוטים-סיבים-ניצנים אדומים. איקליפטוס אריטרוקוריס נקרא גם איקליפטוס אדום המצנפת, כאמור בשל הניצנים האדומים סביב לפרח.
מדובר באיקליפטוס מרשים ביותר, המסוגל לצמוח לגובה 6-5 מטרים ומתאים לאזורי מרכז הארץ: מישור החוף, השרון, השפלה ושפלת הרי יהודה וגם לאזור ב"ש והנגב הצפוני. מין זה מתפשט כשענפיו גדלים בצורת קשתות. הניצנים אדומים (מכאן שמו), והפרחים זהובים. בודדים מצויים במושבי השרון, במרכז הארץ, בכרמל וכאמור בנגב הצפוני.
הפריחה מתרחשת בסוף הקיץ - בחודשי יולי-אוגוסט ובולטת במיוחד, הן מכיוון שהפרחים הצהובים מגיעים לקוטר מדהים של 10-8 ס"מ, ולמעשה הינם הפרחים הגדולים ביותר מבין מיני האיקליפטוס והן מכיוון שגם כך בסוף הקיץ, ישנן מעט פריחות בגינה. בתום הפריחה יוצאים פירות גדולים, עבים ומעניינים, שאת ענפיהם (כמו גם ענפי איקליפטוסים רבים אחרים) ניתן לייבש ולהשתמש בהם כדקורציה בסידורי פרחים יבשים.
במערב ובדרום אוסטרליה, צומח אדום המצנפת באזור מעבר יובשני, ממש על סף המדבר. מכסה הפרח האדום והגבשושי הוא שהקנה לעץ את שמו (ביוונית). הפרחים זהובים, שופעי צוף, גדולים ומרשימים. מין איקליפטוס שנמצא בשימוש כעץ נוי וייעור בישראל.
הילד הכי מוצלח בכיתה
בגן היערני "אילנות" של קרן קיימת לישראל, ליד קדימה, נערכו למיני איקליפטוס רבים ניסיונות אקלום, כאשר המוצלחים שביניהם ניטעו ביערות קק"ל ובפרויקטים הרבים שלה, ברחבי הארץ. קק"ל ביצעה מאות ניסיונות בצמחי איקליפטוס והצליחה להוציא תחת ידה מספר מינים וזנים נהדרים, כאשר המפורסם ביניהם הוא מין איקליפטוס "כדורי קק"ל" - זן איקליפטוס ישראלי שיוצא בהצלחה למדינות רבות בעולם ואפילו שווק לאוסטרליה, מולדת האיקליפטוס, מבחינת למכור קרח לאסקימוסים.
"כדורי קק"ל" הוא למעשה ייחור שבשנות ה-90 שנתגלה במקרה בחורשת איקליפטוס מסמרי, ליד מושב ניר משה, על ידי יהודה יהודה, יערן הקק"ל בחבל דרום. בעוד שכל האיקליפטוסים המסמריים בחורשה גבהו ופרחו מידי שנה, נותרו מספר פרטים כשיחים, שמעולם לא פרחו. שני שיחים נלקחו, טופחו ושובחו בריבוי וגטטיבי ע"י פרופ' יוסף ריוב, מהפקולטה לחקלאות ברחובות וסימה קגן, ממכון וולקני - האחד בעל מבנה כדורי והשני בעל מבנה שטוח. אלה שהשתרשו נשתלו בחלקת אקלום במושב סתריה והקלון הכדורי הופץ ברחבי הארץ ובחו"ל, תחת השם כדורי קק"ל.
ישנם הגוזמים את עליו ומשתמשים בהם כענפים ירוקים, לזרי פרחי קטיף. הוא מתאים לכל אזורי הארץ, גדל בגינה וגם בעציצים, אינו רגיש ולכן מסוגל לצמוח במגוון רחב של סוגי קרקע, כולל אדמת בור ובדומה למרבית האיקליפטוסים, לאחר התבגרותו אין צורך בהשקיה.
ללא גיזום מקבל איקליפטוס כדורי קק"ל נוף כדורי ועליו מאדימים בעונת החורף. להבדיל מהמסמרי הרגיל, מגיע גובהו של כדורי קק"ל ל-2-1 מטרים לכל היותר, (המסמרי מתנשא לגובה 30-25 מ'). בגיזום מתאים, ניתן להגביל את הגדילה לכדי 1-0.5 מטר, וכך להשתמש בו אפילו כגדר חיה.
העלים האדמדמים של איקליפטוס כדורי קק"ל
(צילום באדיבות: משתלת "שתילי ההר")
האב שהגיע מההרים
לעומת "כדורי קק"ל" לשא מצליח לעבור את ה-2 מטר גובה - איקליפטוס מסמרי (Eucalyptus gomphocephala, Tuart) –מסוגל כאמור להתנשא לגובה של 30 מטר. זהו עץ עשיר בעלווה, מהגזע ועד הצמרת, הפורח בסתיו בפרחים לבנים. הפירות אופייניים עם מכסה בולט, מעין כובע ומכאן שמו של המין בלטינית (גומפוספאלה, קרי: "ראש נפוח"). תפוצתו בארץ רחבה מאוד ורק איקליפטוס המקור נפוץ ממנו. בעבר כונה בפי הגננים - איקליפטוס ההרים - משום שהצליח לגדול בכרמל ובהרי זבולון וירושלים.
הילד הכי פופלארי
מין האיקליפטוס הכי נמכר בישראל הוא איקליפטוס טורלי (Eucalyptus Torelliana), בעיקר בשל תכונתו החשובה: הוא כמעט ואינו זקוק להשקיה. מצד שני, מדובר במין איקליפטוס שגדל במהירות מופלאה ומרגע שתילתו הוא לא מפסיק לצמוח, כך שכעבור שנה-שנתיים תוכלו להתפאר בעץ איקליפטוס בוגר בגינה. מין זה אוקלם בארץ לפני כ-15 שנה במשתלת וונדי שבעין-ורד, ותוך 3 שנים הגיע לגובה 4 מטר. במבט ראשון, עושה רושם שמדובר בפיקוס, אולם ריח העלים לא משאיר מקום לספק, מדובר באיקליפטוס. איקליפטוס טורלי מסוגל להגיע לגובה 12-10 מטר ופריחתו אינה יפה במיוחד.
פרחים אדומים-סגולים
אחד האיקליפטוסים המעניינים והיפים הוא איקליפטוס מגלוקרפה (Eucalyptus Macrocarpa), או בעברית: "איקליפטוס גדול הפרי", שפריחתו יפה ביותר – פרחים אדומים-סגולים, גדולים ויפים. מדובר באיקליפטוס קטן יחסית, המסוגל לצמוח לגובה של 6-5 מטרים לכל היותר, וסימן ההיכר שלו הם פרחים היפים ועליו, הצונחים כערבה בוכיה, בעלת עלווה צפופה וירוקה.
מינים נוספים
איקליפטוס ברוקואי (Eucalyptus brockwayi, Dundas mahogony) - נפוץ באזורים סביב באר-שבע. עץ איקליפטוס בינוני, המתנשא לגובה של 9 מטרים. העצה אדומה, חזקה, ומשמשת לא פעם לבנייה - לעמודי תמיכה וכעץ הסקה.
איקליפטוס קימחי (Eucalyptus pruinosa) - עמיד ליובש ומתקיים באזורים בהם כמות המשקעים השנתית פחותה מ-350 מ"מ. לעליו הגדולים והקישוטיים גוון אפור-כחלחל. בנטיעות ניסיון של קק"ל התגלה כמקור צוף מצוין לייצור דבש.
איקליפטוס אלני (Eucalyptus cladocalyx, Sugar Gum) - עץ המגיע עד לגובה של 35 מטר, גזע ישר עד שליש מגובה העץ, קליפה חלקה מתקלפת בצבע חום. פורח באוגוסט-ספטמבר, פריחה לבנה עשירה בצוף ובאבקה המבוקשת לתעשיית הדבש ולכן קרוי במולדתו "Sugar gum".
איקליפטוס גלילי (Eucalyptus hemiphloia, Grey Box) - עץ המגיע לגובה 18 מטר לכל היותר. הגלילי מתאפיין בגזע ישר, קליפה אפורה ומחוספסת, המתקלפת בענפים, שם היא חלקה ואפורה יותר. מין זה פורח באביב ובקיץ בפריחה לבנה, ומשמש את הדבורים לרדיית צוף.
איקליפטוס הצווארון (Eucalyptus torquata, Coral Gum) - עץ איקליפטוס קטן, בגובה של 10-9 מטרים, העמיד מאוד לשינויי טמפרטורות ויובש. איקליפטוס הצווארון פורח במשך שבעה חודשים רצופים, מחודש פברואר ועד אוגוסט שבקיץ. פרחיו הם לרוב אדומים, אך יש גם כתומים, צהובים ואף לבנים – פרחים עשירים בצוף ומבוקשים ע"י הדבורים. העץ גדל ביישובים שונים מעתלית ועד אילת, מלבד שפלת החוף, כיוון שאינו מסוגל להתפתח בחמרה או בחולות.
איקליפטוס הצלעות (Eucalyptus angulosa, Ridge-fruited mallee) - איקליפטוס קטן, שאינו עובר את ה-4 מטרים. גזעו מתפצל והוא גדל לאורך החוף, באזור צחיח ובנגב הצפוני. איקליפטוס עמיד ליובש וחסכוני במים ואף מספק צוף ואבקה לדבורים.
איקליפטוס לסואפי (Eucalyptus lesouefii, Goldfields Blackbutt) - עץ המגיע עד 12 מטר מאופיין בגזע דק יחסית, העמיד לתנאי יובש ומליחות, בדומה למרבית אחיו. איקליפטוס לסואפי פורח בעונת הקיץ, פרחיו צהובים והוא נפוץ בנגב הצפוני ובבקעת הירדן.
איקליפטוס ורוד הקליפה (Eucalyptus Salmonophloia) - עץ המגיע עד 12 מטר מאופיין בגזע דק יחסית, ירוק עד ובדומה למרבית אחיו אינו זקוק להשקיה מרובה. נפוץ בצפון הארץ, הפריחה מתרחשת בחורף והפרחים בצבע לבן-קרם. צבע הגזע כשמו כן הוא – בעל גוון ורדרד.
איקליפטוס יפה-עלים (Eucalyptus calophylla) - מוכר גם כ: Corymbia calophylla, עץ גבוה המתנשא ליותר מ-40 מטר, הגדל בדרום מערב אוסטרליה, ופורה באקלים ים-תיכוני. הפריחה שופעת בקיץ ובסתיו. במיקרה של פציעה, מפריש הגזע שרף בצבע אדמדם, ממנו הכינו בעבר גומי (גומי גרוע). מכאן שמו של העץ באנגלית - Red gum. הפרי בנוי בלקט פירות גדול, בקוטר 25 מ"מ, דמוי כד.
איקליפטוס מערבי (Eucalyptus occidentalis, Swamp Yate) - עץ בינוני בגובה של 21 מטר. עמיד למליחות קלה. יכול להתגבר על שנה יבשה וחמה מאוד ללא משקעים. גזע ישר, קליפה חומה מחוספסת ומתקלפת בפסים. פורח בחורף עד האביב, פרחיו בצבע צהוב בהיר. נפוץ בכל רחבי הארץ.
אקלפיטוס קרוס (Eucalyptus kruseana, Bookleaf Mallee) – מוכר גם כ"איקליפטוס הצלב", והוא למעשה אינו עץ כי אם שיח קטן, שאינו עובר את גובה ה-4 מטרים. מרחוק דומה לקקטוס. מין זה מסתפק במשקעים מועטים ומשמש לגינון, מצוי בעיקר באזור הנגב.